פסק-דין בתיק ע"פ 9159/05

מהות הערעור

1.                  זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט גד ארנברג) בת"פ 7252/03, מיום 6.1.2005. המערער הורשע באי קיום צו בית משפט, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבניה או החוק). על המערער הוטל קנס בסך 6,000 ש"ח לתשלום ב-12 תשלומים חודשיים של 500 ש"ח כל אחד, ושני חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים.

רקע והליכים קודמים

2.                  על פי הנטען בכתב האישום, ביום 7.11.1999 נגזר דינו של המערער על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בת"פ 3157/99. באותו גזר דין נצטווה המערער, בין היתר, להתאים את העבודות נשוא האישום לתוכנית המתאר ולהיתר שניתן כדין, לרבות על ידי הריסת תוספת המבנה שבנה שלא כדין, וזאת עד ליום 1.6.2001 (להלן - הצו).

3.                  משלא קיים המערער את הצו עד ליום 15.7.2001, הוגש נגדו כתב אישום נוסף בגין עבירה של אי קיום צו בית משפט בתקופה שבין 1.6.2001 ועד 15.7.2001 (ת"פ 9333/01; להלן - כתב האישום הקודם). בישיבת ההוכחות שהתקיימה בבית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופט מוריס בן עטר) נקבע, כי עד התביעה (היחיד) יעיד מתוך זיכרונו בלבד, כי לא יוכל להסתמך בעדותו על תרשומת המצויה בתיק החקירה, שנערכה על ידי מפקח אחר (שהתביעה ויתרה על עדותו עקב שהותו בחו"ל), וכי התרשומת אף לא תוצג לעד במהלך עדותו. בנסיבות אלו הסכימה המאשימה כי אין בראיות שהובאו בפני בית משפט קמא כדי לבסס הרשעה כנגד המערער, וכי אינו חייב להשיב לאשמה. בעקבות זאת, זיכה בית המשפט את המערער מהאישום שיוחס לו בכתב האישום הקודם (הכרעת דין מיום 8.7.2003).

4.                  ביום 4.8.2003 הוגש נגד המערער כתב אישום נוסף, בגין אי ציות לצו בתקופה שבין 15.7.2001 ועד ליום 14.7.2003 (ת"פ 7252/03; להלן - כתב האישום הנוכחי). בפתח ישיבת ההוכחות (ביום 15.1.2004) טען ב"כ המערער "כבר זוכיתי" (AUTREFOIS ACQUIT), בנימוק שהמערער כבר זוכה מכתב האישום הקודם, וביקש על כן לזכותו מכתב האישום הנוכחי. כמו כן, ב"כ המערער התנגד להשמעת עדותו של עד התביעה היחיד, מפקח הבניה, בטענה שהודעתו בתיק אינה מהווה "הודעת עד בחקירה", ולכן אינה עונה על דרישת סעיף 77 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן - החסד"פ). עם זאת, הסכימו הצדדים כי העדות תישמע וכי בית המשפט יידרש לטענות ב"כ המערער בהכרעת דינו. בהכרעת הדין (מיום 12.9.2004) דחה בית משפט קמא את טענת "כבר זוכיתי", כמו גם את הטענה נגד העדתו של עד התביעה, והרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. לאחר מכן (ביום 6.1.2005) גזר בית המשפט את דינו של המערער, כמפורט לעיל.

5.                  הערעור שלפנינו מכוון נגד ההרשעה, ולחלופין, נגד חומרת העונש. להלן נדון בכל אחת מטענותיו של המערער בנפרד.

"כבר זוכיתי"

 טענות הצדדים

6.                  ב"כ המערער טוען, כי בית משפט קמא צריך היה לקבל את טענת "כבר זוכיתי". לשיטתו, זיכויו של המערער מכתב האישום הקודם מהווה מעשה בית דין, אשר מונע את האפשרות להגשת כתב אישום נוסף בגין אותו "מעשה", המהווה בלשונו את "היסוד הפיזי" שבעבירה, וליתר דיוק, "'מעשה' בהקשר זה פירושו - כל רכיבי העבירה, למעט אלה הנמנים על היסוד הנפשי שבה" (עמ' 5 לסיכומי המערער).

ב"כ המערער סבור כי אי קיום צו הריסה הוא בגדר עבירה "נמשכת", שניתן להעמיד עליה לדין פעם אחת בלבד. לדידו, אף אם נמצא לומר כי מדובר בעבירה "מתחדשת", הרי שלאחר זיכוי מכתב אישום אחד, לא ניתן שוב להעמיד נאשם לדין בגין אותו מעשה על פי כתב אישום שני, מקום בו השוני היחיד בין שני האישומים הוא מועד אי קיום הצו. כך בכל אופן הדבר, אליבא דבא כוח המערער, כאשר מדובר בזיכוי שיסודו באי הבאת ראיות, וכאשר מדובר באותה עבירה או בעבירה שיש לה יסודות משותפים לקודמתה.

7.                  המשיבה, לעומתו, סבורה כי סיווג העבירה כעבירה "נמשכת" יכול להביא אמנם לקבלת טענת "כבר זוכיתי", אך זאת, רק כאשר טעמי הזיכוי שללו את פליליותה של ההתנהגות נשוא האישום הנוסף. לטענתה, לא זהו המקרה שלפנינו. כן היא טוענת, כי זיכוי המערער בכתב האישום הקודם נבע מקושי ראייתי שמקורו "בנבצרות הטכנית להעיד עד תביעה אחד בשל שהותו בחו"ל", ולכן מדובר בזיכוי טכני "שותק", שבמסגרתו לא נקבע, פוזיטיבית, כי המערער לא ביצע את העבירה המיוחסת לו.

המשיבה מוסיפה, כי אם נסווג את העבירה של אי קיום צו בית משפט כעבירה "מתחדשת" (להבדיל מ"נמשכת"), הרי שכלל אין מקום לטענת "כבר נשפטתי" (שהרי כל יום בתקופת ביצוע העבירה הוא בבחינת עבירה נפרדת), ולפיכך אין גם מקום לטענת "כבר זוכיתי", שהיא מקרה פרטיקולארי של טענת "כבר נשפטתי".

דיון

8.                  טענת המערער, לפיה לא ניתן היה להעמידו לדין לאור זיכויו מכתב האישום הקודם, מעלה למעשה שתי שאלות. האחת, האם ניתן לשוב ולהגיש כתב אישום נגד נאשם בגין אי קיום צו בית משפט, לאחר שהוכרע דינו בכתב אישום קודם, כאשר ההבדל היחיד בין כתבי האישום נוגע למועדי הפרת הצו. תשובה חיובית לשאלה זו תובילנו לשאלה השנייה, והיא, האם כך הדבר אף כאשר הנאשם זוכה מכתב האישום הראשון.

9.                  לצורך הדיון בשאלה הראשונה, עלינו להידרש לשני המושגים שהזכירו הצדדים בנוגע לסיווג העבירה של אי קיום צו בית המשפט לפי סעיף 210 לחוק: "עבירה נמשכת" ו"עבירה מתחדשת". בפסיקה ניתן למצוא את שני המושגים. על פי השופט קדמי, "עבירה נמשכת" מובנה עבירה אחת, שהתגבשה והושלמה במועד נתון, אך ממשיכה להתקיים עד התרחשותו של אירוע שמביא לסיומה; "עבירה מתחדשת", לעומת זאת, היא עבירה החוזרת ומתגבשת מחדש מדי יום ביומו עד להפסקת ביצועה (י' קדמי על סדר הדין בפלילים (מהדורה מעודכנת, כרך ב, תשס"ג), בעמ' 954; להלן - קדמי).

לשונו של סעיף 210 לחוק התכנון והבניה עשויה, לכאורה, לבסס את שני סוגי העבירה. הסעיף מורנו בזו הלשון:

"נשפט שאינו מקיים צו לפי סעיפים 205 או 206, בתוך המועד שקבע בית המשפט, דינו - מאסר שנה ואם נמשכה העבירה אחרי תום המועד, דינו - קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל יום של עבירה".

מחד, נוקט הסעיף במילים "נמשכה העבירה", ומאידך, מאפשר הסעיף הטלת קנס לכל יום נוסף שהעבירה טרם נסתיימה בו.

בפסיקת בתי המשפט ניתן למצוא התייחסות לעבירה של אי קיום צו בית המשפט כאל "עבירה נמשכת". ראו, למשל, ע"פ 450/77 בעל-טכסא נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 152, בעמ' 158; דנ"פ 7694/97 איוב נ' ועדת התכנון ובניה "מעלה חרמון", ניתנה ביום 6.2.1998 (להלן - איוב); ע"פ (חי') 1483/04 אבו שקריה נ' הוועדה המחוזית לתכנון מחוז חיפה, ניתן ביום 16.12.2004, פסקה 4. כן ניתן למצוא התייחסות לעבירה זו כ"עבירה מתחדשת". כך התייחס, למשל, בית משפט קמא לעבירה במקרה שלפנינו (שם, בעמ' 3 ש' 20). ראו גם ההפניות בקדמי, בעמ' 956 (אם כי יוער, שההפניות שם מתייחסות, למעשה, לעבירה של אי קיום צו לפי פקודת בניין ערים, 1936). ניתן אף למצוא התייחסות מושגית משולבת לעבירה זו. ראו, למשל, ת"פ (ת"א) 196/84 מדינת ישראל נ' מתתיוף, פ"מ תשמ"ח(3) 455, בעמ' 458: "עבירה של אי קיום צו הריסה ... הינה עבירה נמשכת 'מתחדשת'"; וכן ע"פ 52/51 בכר נ' היועץ המשפטי, פ"ד ו 415 (להלן - בכר), בעמ' 417: "העבירה ... הנה עבירה הולכת ונמשכת המתחדשת מידי יום ביומו ...".